מסלול ימי

בתקופה הצלבנית זוהתה עכו בטעות כעיר עקרון (עקר), אחת מערי הפלישתים שהאל הראשי שלהן היה 'בעל זבוב'.

שמה המלא של עכו בתקופה הצלבנית היה: עירו של יוחנן הקדוש מעקר. ובצרפתית, שפתם של רוב הצלבנים, Saint Jean d'Acre. יוחנן הוא קדוש נוצרי קדום שזוהה אחר כך עם יוחנן המטביל, הקדוש של מסדר ההוספיטלרים, שהיה דומיננטי ביותר בעיר, כפי שמוכיחים שרידי אולמות האבירים.

העיר עכו, כמו ערי נמל חשובות אחרות בארץ, משקפת היטב את הקשר בין הארץ והעולם הרחב. היה זה שער לארץ וליבשת אסיה כולה, כמו גם הסוף לדרכי השיירות שהובילו מקצווי העולם הידוע לעכו, ומכאן, המשיכו מערבה בדרך הים.

העיר עכו נוסדה בתקופת הברונזה, באלף השלישי לפני הספירה הכללית, וישבה על התל, גבעת נפוליאון, ממזרח לעיר כיום. נמלה הראשון היה בשפך נהר הנעמן, שזרם מדרום לה. היא נודעה בסחרה הענף ובעיקר במוצריה המקומיים, בהם בלטה הזכוכית אשר בעולם העתיק האמינו שהומצאה ממש כאן באזור שפך הנעמן. הנמל במקומו הנוכחי נבנה בתקופה הפרסית במאה השישית לפנה"ס כחלק ממאמץ אסטרטגי עצום של האימפריה המזרחית לחדור לים התיכון.

בסקר תת ימי שנערך בנמל עכו בשנות השישים, לפני בנייתו של מעגן הדייג הנוכחי, התגלתה השיטה המתוחכמת של הפיניקים לבניית נמלים. מגדל הזבובים נבנה כפירמידה על רכס כורכר שקוע במפרץ ושימש כמשטח עגינה, טעינה ופריקה לספינות שבאו מרחבי הים התיכון. מראשו של חצי האי של עכו באזור המגדלור נבנה שובר גלים בבניה מסודרת מתחת למים, שובר שאורכו היה למעלה מ-300 מטר ורוחבו כ-12 מטרים, ושרידיו נראים עדיין מתחת למבנה החדש. שטח הנמל הקודם היה למעלה מ-100 דונם והוא הקיף שטח מים גדול בהרבה מהמעגן הנוכחי. בשובר הגלים היו פתחים לזרימת מים, אשר ניקזו את הנמל באופן טבעי ומנעו את הצורך בפינוי החול והסחף ההכרחיים היום.

לשיא פעילותו הגיע הנמל בתקופה הצלבנית. עובדה זו עולה היטב ממסעותיו של מרקו פולו בסוף המאה ה-13, למשל. כמו ונציאנים רבים אחרים, גם אביו ודודו של מרקו שמעו את סיפורי הסוחרים והנוסעים וכך מצוידים בניסיון המצטבר, יצאו בדרכם למזרח הרחוק. לא בכדי הונצח שמו של מרקו פולו ברחובות עכו, אם כי אין הוכחה מכרעת לשהותו בה. בתקופה זו, המאה השניה לשלטונם של הצלבנים בארץ, עכו הייתה ללא ספק אחד הנמלים החשובים בעולם ליד אלכסנדריה וקונסטנטינופוליס, היא איסנטבול.

נמל עכו

עם ייסודה של העיר החדשה 'פתולמאיס' על ידי תלמי השני במחצית השנייה של המאה השלישית לפסה"נ, הושלם תהליך נטישת תל עכו ומעבר העיר למישורים שממערב לתל. בתקופה זו (התקופה ההלניסטית), נבנה שובר הגלים שהפך את הקצה הצפוני של המפרץ ממזרח לחצי האי לנמל מוגן. עכו הפכה לעיר נמל ומסחר בין לאומית באגן המזרחי של הים התיכון. שובר הגלים שהחל כאן, ושרידיו עדין נראים כשורת סלעים בחזית מסעדת דונינא, נמשך מזרחה בתוואי המזח הנוכחי וכוסה בעת החדשה על ידי הבריטים ומדינת ישראל במזח מודרני. בקצהו המזרחי של המזח ההלניסטי נבנה מגדל שסימן את פיתחו המערבי של הנמל. מזרחה ממנו נבנה מגדל הזבובים שסימן את פתחו המזרחי של הנמל. נמל זה שימש את עכו לכל אורך ההיסטוריה עד ימינו, שרידי המבנים המקומרים אשר נראים בחזית המסעדה ובים הם שרידים של מבני מחסנים שהיו בעורף הנמל בתקופה העות'מאנית. בתקופה הצלבנית שטח זה היה בגבולות הרובע הפיזאני.

אזור הנמל הפיזני

מגדלור עכו ניצב על מגדל בפינה הדרומית מערבית של העיר העתיקה מגדל אל סנג'אק, ומשמש כתמרור ניווט ואזהרה לספינות המתקרבות לעיר ממערב בחשכה. מגדלור זה נבנה כנראה בשנת 1912 על ידי מהנדסים צרפתים, לאחר שהמגדלור הקודם שנבנה בשנת 1864 נפגע בסערות ימיות וניצב בשולי הלגונה מצפון. המגדלור הנוכחי מופעל באחריות משרד התחבורה.

בתיאור הרובע על ידי מזכירו של ראש המסדר נכתב: (מצודת המסדר) "הייתה המקום המבוצר ביותר בעיר, ותפסה שטח נרחב על חוף הים. במבואותיה ניצב מגדל גבוה וחזק מאוד, וחומותיה היו חזקים מאוד, ועוביין 28 רגל, בכל צד של המצודה היה מגדל קטן, ועל כל מגדל ניצב פסלו של אריה פוסע, בגודל אדיר, כולו מצופה זהב". שרידי מבצר טמפלרי זה השתמרו עד המאה ה-18, אז דאהר אל עומר שליט עכו בשנים 1775-1750 הרס את המבצר והשתמש באבניו לבנות את חומות הים של עכו העתיקה. מצפון למבצר בקצה הצפוני של הלגונה נבנה מגדל עגול, מגדל האוצר של המסדר הטמפלרי. אנשי המסדר שהיו אבירים אמיצים, אשר הגנו על גופם ורכושם של עולי הרגל לירושלים, נחשבו גם לבנקאים הראשונים בהיסטוריה. הם זכו לצבור הון גבוה במיוחד שנשמר במקום זה. מבצר הטמפלרים היה המעוז האחרון שנפל בידי הממלוכים בשנת 1291. נפילתו של המבצר מסמלת את סוף ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.

בימי השלטון העות'מאני הייתה הפרדה בין השטח האזרחי עירוני של העיר ובין שטח החומות והנמל שהיה טריטוריה צבאית עות'מאנית. לשטח זה לא הורשו האזרחים להתקרב. לשם כך נבנו שערי בקרה אשר דרכם ניתנה גישה לחומות לחיל המצב העות'מאני בלבד.

חומת אל ג'זאר נבנתה במחצית הראשונה של המאה ה 19 על ידי אל ג'זאר ויורשיו ולאחר שחומות העיר נהרסו במצור נפוליאון ב 1799. חומות אלו תוכננו להגן על העיר כנגד הפגזת התותחים הכבדים שנכנסו לשימוש בשנים אלו. לכן החומה רחבה ביותר ועליה מוצבים תותחים רבים, שנועדו להשיב מלחמה ולהרחיק את הצבאות שינסו להתקרב לעיר ולהפיל את חומותיה. חומות העיר אף מוקפים בחפיר עמוק וחומה חיצונית חזקה, אליה נוספו סוללות עפר חיצוניות שמנעו פגיעה ישירה והרס של החומות על ידי פגיעה ישירה של התותחים בהן.

מגדל הגנה בפינה הצפונית מערבית של חומות עכו העתיקה מהתקופה העות'מאנית. מגדל זה נבנה מחוץ לחומות העיר בצורת מתומן כך שיש  משמאלו תצפית לכיוון דרום לחומת הים המערבית, ולכיוון מזרח צופה על חומת היבשה הצפונית. בהתאם הוכנו במגדל משטחים לעמדות תותחים אשר הוצבו במקום ויכלו להגן על ניסיונות פריצה של החומה מכיוון הים ממערב או מכיוון צפון מהיבשה.

מגדל זה הוא מגדל שניבנה עם בניית החומות החדשות לאחר מצור נפוליאון בשנת 1799. החומות החדשות נבנו על ידי אל ג'אזר ויורשיו בראשית המאה ה-19. בורג' אל כרים ממוקם על יסודות של מגדל עגול שניבנה במקום בתקופה הצלבנית במאה ה-12. המגדל הצלבני סימן את הקצה הצפוני מערבי של חומות העיר. כיוון שבתקופה הצלבנית לא היו לצי המוסלמי בים התיכון ספינות מלחמה ,שיכלו לסכן את עכו מכיוון הים, לא נבנתה חומת ים בחלק המערבי של העיר.

העיר העתיקה נוסדה בתקופה ההלניסטית במחצית השנייה של המאה השלישית לפני הספירה על ידי השליט  תלמאי השני ששלט אז בארץ ישראל. גבולות העיר בתקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטית מאות שלישית לפני הספירה עד המאה השביעית לספירה היו נרחבות בהרבה מגבולות העיר העתיקה של ימינו אך לא נותר שריד לחומות העיר בתקופות אלו. עם הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל בשנת 628 לספירה נהרסה העיר ומעמדה כעיר מסחר בין לאומית באגן המזרחי של הים התיכון ירד. עכו הייתה לכפר דייגים קטן ששכן בחצי האי שסמוך לנמל. בימי שלטון איבן טולון שליט מצריים שהשתלט על ארץ ישראל וסוריה (883-835), הוא מחדש את קו ביצורי החוף כדי למנוע פלישה של הצי הביזנטי לארץ ישראל. איבן טולון שיקם את עכו כעיר נמל אסטרטגית וחידש את הנמל וחומות העיר. חומות איבן טולון  הקיפו את העיר העתיקה בגבולות חצי האי ובכך קובעו גבולות עכו העתיקה לדורות הבאים. הצלבנים עם כיבוש עכו מידי המוסלמים בשנת 1104 מחזקים את חומות העיר בתוואי החומה הקיימת, חומה המגינה על העיר במהלך המאה ה-12, עד קרב קרני חיטין ומפלת הצלבנים בשנת 1187. עם חזרת הצלבנים לעכו במסע הצלב השלישי 1191 הם מחדשים את חומות העיר העתיקה. במהלך המאה ה-13 מתרחבת העיר מעבר לחומותיה הצפוניים, נבנה רובע צלבני חדש (רובע המונמיזר) וניבנה קו חומה חדש המקיף את הרובע החדש. קו החומה מימי איבן טולון נשאר קו חומה פנימי.

 חומת הים העותמניות של עכו

בשנת 1291 עם כיבוש עכו הצלבנית על ידי צבא ממלוכי שהגיע ממצריים, נהרסת העיר ונהרסות חומותיה, ורק אזור הנמל ממשיך לתפקד כנמל מסחרי ליצוא סחורות מאזור הגליל. בימי דאהר אל עומר 1750-1775, שליט בדואי מקומי שמשתלט על המסחר מהגליל והגולן מול ארצות אירופה, הוא יוצר ממלכה עצמאית משלו וקובע בשנת 1745 את בירת ממלכת הגליל שיצר בעכו. הוא מחדש את חומותיה ומחזק את ההתיישבות העירונית בה. חומות העיר החדשות הכוללות חומה וחפיר מחדשות את קווי החומה מהמאה התשיעית של איבן טולון ששימשו גם את העיר הצלבנית במאה ה-12. בשנת 1799 בעת מצור נפוליאון, נהרסו חלקים מחומה זו, בעיקר בפינה הצפונית מזרחית של העיר על ידי הפגזה כבדה של תותחי נפוליאון. נפוליאון בסופו של מצור ארוך של שבועות רבים לא מצליח לכבוש את עכו ונסוג חזרה למצרים.

שליטי העיר אל ג'אזר וממשיכיו מבינים כי חומות העיר בצורתן הנוכחית, לא יגנו עליה מפני תותחים כבדים שנכנסו למערכה בתקופה זו ומקיפים את העיר בחומה כפולה חדשה אדירת ממדים שרוחבה לעיתים מגיע ל-60 מטרים. בחומה משולבים עשרות עמדות תותחים ובמגדלי פינה המגינים עליה, כמו כן שולבו בה מעברי סתרים (פוטרנות) אשר איפשרו קבלת  סיוע אסטרטגי בעת מצור על העיר.