עבור לתוכן מרכזי עצור רכיבים נעים

מסלול יהודי

חזור אל מסלולים

מוזמנים לסיור אל נבכי מורשת העם היהודי, מאברהם אבינו ועד ימינו אנו

1 תל עכו והישוב הקדום

בתל  העתיק ממזרח לעכו של היום, התקיימה עכו הקדומה ממחצית האלף השלישי לפנה"ס, תוך ביצור המקום בתקופת הברונזה התיכונה.

ברור הוא שהאזור כולו היה תחת שלטון דוד, ושלמה סחר באזור ובתוצרתו עם חירם מלך צור. כפי הנראה, הפניקים, יושבי צור, צידון ומישור החוף הצפוני השתלטו על כל המרחב ודחקו את בני אשר אל ההר.

בנמלה של עכו סחרו הפיניקים ולא בני שבט אשר. בראשית התקופה ההלניסטית, סביב שנת 280 לפנה"ס עובר מרכז היישוב מערבה, אל המישור שבין התל הקדום לבין חצי האי של עכו כיום.

מעמדה החשוב של עכו נזכר גם בכתבי המארות המצריים ובספרות אבלה שמצפון, על הדרכים הראשיות בצפון הארץ, דרך קיומה של העיר בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת והמעבר לתקופת הברזל, והיא כנראה עכו הנזכרת בתנ"ך פעם אחת בלבד בשמה המפורש – "אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון… וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי לא הורישו" (שופטים א', לא-לב) אם כי השטח הובטח דווקא לשבט זבולון.

מסורות מאוחרות יודעות לספר על קברה של דבורה הנביאה בעכו, ועל קברו של אמנון בנו בכורו של דוד במקום. קיימת גם אגדה על בתו של שלמה המלך השמורה במגדל גבוה בעכו…

על תרומות להקמת בית המקדש השני, כשהעיר עדיין בתל, אך הנמל רחוק ממנה בחוף הים מספרת הגמרא:

ניקנור – נעשו ניסים לדלתותיו. אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריה של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו, נטלו אחת מהן (מן הדלתות) והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו. ביקשו להטיל (לים) את חברתה (את הדלת השניה) עמד הוא (ניקנור) וכרכה. אמר להם: הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיוון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה…" (בבלי, יומא, ל"א, ע"א).

2 החשמונאים בעכו

החשמונאים ומנהיגי המדינה היהודית של בית שני מגיעים לעכו: שמעון רודף את אויביו עד לשערי עכו ויונתן נהרג ע"י טריפון בשער העיר, … גם אלכסנדר ינאי מגיע לכאן.

במרד הגדול, מגיע לנמל עכו המפקד הרומי אספסיינוס, שמאוחר יותר יטיל מצור על ירושלים ובנו טיטוס ישרוף את המקדש.

הסנהדרין, לאחר החורבן ולאחר דור יבנה עוברת לגליל וראשיה, הנשיאים רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה הנשיא, ורבן גמליאל בנו מבקרים בעכו ומשאירים בה את רישומם.

גם חכמי ישראל מגיעים לעכו ולפחות חמישה עשר מהם ידועים לנו בשמותיהם (ר' יוסי ור' ינאי, ר' אבא דמן עכו, ר' הושע בן לוי, ר' אבוה ור' יוסי בן חנינה ועוד). בתקופה הביזנטית אנו מוצאים בעכו את יעקב המשומד בבית הכנסת שבנמל וכן קהילה שומרונית העוינת את יהודי עכו.

בין יהודי עכו של התקופה המוסלמית הקדומה יש העוסקים במסחר, וזכרם של אלו בא בכתבי הגניזה הקהירית: אהרן הכהן בן מריון מעכו, ומשפחת אלעכאווי.

הכיבוש הצלבני משנה את הכול…

3 רבנים גדולים בעכו

הנמל הגדול, נתיבי המסחר, התפתחותה הכלכלית הגדולה של עכו, והאפשרות להגיע אל המקומות הקדושים בתוך הארץ, הנחו יהודים רבים להגיע לעכו.

ר' בנימין מטודילה (1170) מוצא בה שלושה דיינים בראש קהילה מסודרת ולאחר שנים עמד הרמב"ם, שעלה לארץ, בעכו, עם אביו ודודו, וכן בנו ומשפחתו, בקשרי מכתבים וידידות עם אחד מן הדיינים הללו ואף עם בנו שכיהן בדיינות עכו אחריו.

במאה ה13- מגיעים לעכו הצלבנית חבורות רבנים (300 מצרפת ומאנגליה) ר' יחיאל מפריז בראש ישיבתו ועוד. הרמב"ן נושא דרשה חשובה בעכו, כשבין שומעיו תלמידי חכמים רבים. נכדו של הרמב"ם נמצא אף הוא בעכו, ובה מתפתח הוויכוח בעד ונגד הרמב"ם ומשנתו.

עם נפילתה של עכו בידי המוסלמים ב1291- נמצא בתוכה בן בנו של הרמב"ן.

4 גורל היהודים במהלך מסע הצלב הראשון

מסע הצלב הראשון יצא לדרכו כשסיסמתו היא "הצלת הקבר הקדוש מידי הכופרים". כמובן שהמגמה המוצהרת הייתה להגיע לירושלים ולשלוט בה במקום המוסלמים. דא עקא שבדרך מצאו להם הצלבנים-הנוצרים "כופרים" קרובים יותר, לא מוסלמים אלא שכניהם היהודים עד כה.

בדרך זו חיסלו קהילות יהודיות רבות, הבולטות שבהן קהילות שו"ם בעמק הריינוס: קהילות שפיירה, וורמייזא ומגנצא. שמדות אלו, ומיתות משונות על קידוש השם שנערכו בהם זכו לכינוי "גזירות דתתנ"ו" על פי התאריך העברי. לגזירות אלו חוברו קינות רבות וכן תפילת "אב הרחמים", הנאמרות מאז ועד היום, זה למעלה מ-900 שנה במקהלות האשכנזים.

גם תחת השלטון הצלבני בארץ נהרגו יהודים רבים. אם כי יש לציין שהיה זה בעת הקרבות ומהומת המלחמה.

עם שוך הקרבות פסקו גם מעשי ההרג ויהודים רבים מצאו את מקומם תחת השלטון הצלבני.

5 מבצר עכו, כלא עכו

מבצר עכו שימש ככלא עוד לפני המנדט הבריטי. תחת השלטון העות'מאני נכלאו כאן כבר ב-1859 כ-40 מורדים מבין מפקדי הצבא. ב-1875 נכלא כאן הבהא אוללא, מייסד כת הבהאיים.

הבריטים המשיכו את השימוש במבצר ככלא וכלאו כאן את ז'בוטינסקי וחייליו ואת לוחמי ההגנה בעת שהגנו על יהודים בפרעות הערביים תר"פ (1920). במהלך השלטון הבריטי נכלאו כאן רבים מלוחמי האצ"ל והלח"י ו-8 מהם אף הועלו כאן לגרדום.

ב  4.5.1947 פרצו אל הכלא, תוך פיצוץ חומותיו, לוחמי האצ"ל ושחררו לוחמים עבריים.

חדרי הכלואים, החדר בו נכלאו בהא אוללא וזאב ז'בוטינסקי וכן חדר הגרדום וחדרי הנידונים למוות מספרים בדממה את סיפור גבורתם.

Akko Prison Underground Prisoners Museum

כלא עכו, אחד החדרים במוזיאון

6 הגדרת שטחה של עכו

על השטח שמעכו וצפונה, קיים דיון הלכתי האם הוא מארץ ישראל או נחשב חוץ לארץ.

"המהלך מעכו לכזיב מימינו, למזרח הדרך – טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשרות ובשביעית. משמאלו למערב (הדרך) – טמיאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית…"  (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א).

כלומר הדרך מעכו צפונה, לכיוון כזיב-אכזיב מהווה קו גבול בין ארץ ישראל הנמצאת ממזרח הדרך לבין "ארץ העמים", כלומר חוץ-לארץ, הנמצא ממערב לדרך, בין הדרך ובין הים.

מאידך, מדרש מעניין מספר על אברהם אבינו כשהוא מגיע לארץ, מכיוון צפון, עולה הוא לרכס הנקרה, "סולמה של צור", ומשם משקיף על כל עמק עכו, ועל כל הארץ –

"אמר ר' לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיוון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'" (בראשית רבה ל"ט, י).

7 בתי המרחץ (חמאמים) בעכו

בעיר העתיקה של עכו מצויים כיום מספר בתי-מרחץ (חמאמים) לא פעילים. גם בעבר היו בעכו בתי-מרחץ, שטרם נתגלו. על אחד מהם "מרחץ של אפרודיטי" מספרת הגמרא בתלמוד הבבלי (מסכת עבודה זרה מ"ד ע"ב).

שאל פרוקלוס בן פילוסופוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו: כתוב בתורתכם "ולא ידבק בך מאומה מן החרם", מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו: אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה – היא באה בגבולי: אין אומרין "נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי", אלא אומרין "נעשה אפרודיטי נוי למרחץ".

רבן גמליאל, נשיא ישראל ומנהיגו הרוחני, רוחץ בבית מרחץ בעכו שבו ניצב פסלה של האלה אפרודיטי. הוא נשאל מדוע הוא רוחץ שם, שהרי פסל האלה ניצב במרחץ. לאחר שיצא מן המרחץ, נתן רבן גמליאל תשובה הלכתית מעמיקה וליברלית מאוד בתפיסתה: היא, אפרודיטי, באה לתוך שטחי-גבולי! המרחץ איננו נוי ויופי לאלה, אלא פסלה של האלה איננו משמש כלל לפולחן עבודה זרה אלא הוא ניצב במרחץ כ"נוי למרחץ", כקישוט נאה בלבד, ואין כל איסור לרחוץ במרחץ שכזה.

8 נקודת הפריצה מכלא עכו

השלטון הבריטי כלא בכלא עכו רבים מלוחמי המחתרות "ההגנה" האצ"ל והלח"י. הכלא היה מוגן בשומרים רבים, ציוד לחימה רב, מחסומים ומתקני צבא סביבו ואוכלוסייה ערבית עוינת.

באפריל 1947 היו כלואים בו 163 יהודים ו- 460 ערבים פליליים.

תכנון הפריצה ושחרור האסירים ארך זמן ונבדק מכל היבטיו.

הפריצה נקבעה ליום א', יום המנוחה והחופשה של הבריטים, 4 במאי 1947, בשעה 16.20. מלבד חומר הנפץ שכבר הוברח לאסירים מבעוד זמן, ומטעני נפץ שהוכנו מהם, הוכן כוח פריצה, חסימות והטעיה.

בשעה היעודה, בנקודה המחברת את החמאם העירוני של עכו וקיר המבצר-הכלא, בין שני החלונות התפוצץ המטען הגדול ובמקביל פוצצו האסירים שני שערי ברזל בתוך מתחם הכלא – וברחו אל החופש.

41 אסירים יהודים, שנקבעו מראש, הצליחו להימלט, ואף אסירים ערביים, 214 במספר, ברחו מן הכלא.

במהלך הנסיגה נתקל אחד הכוחות ביחידה בריטית ששמעה את היריות והפיצוצים וחסמה את ציר הנסיגה בכביש עכו-חיפה.

למרות האבידות הרבות (9 הרוגים ו-11 שבויים) הצליח חלק גדול מן המשוחררים להשתחרר מן הכלא. הפעולה תוארה בהרחבה בכלי התקשורת העולמיים, ואף נשמע ביטוי כמו "גיבורי הארגון הצבאי הלאומי שפרצו את החומה שאפילו נפוליאון לא הצליח להבקיעה". פעולה זו הוסיפה להיחלשות כוחם של הבריטים בארץ והחישו את עזיבתם ב  14.5.1948  –  יום ההכרזה על הקמת המדינה.

9 חיים פרחי, שר הכספים של אל ג'זאר

לאחמד ג'זאר, השליט (פחה) של עכו בין השנים 1804-1775, היה יועץ בכיר ושר כספים יהודי, בשם חיים פרחי. עזרתו הרבה, בעיקר בתחום הכלכלי והפיננסי העלתה את עכו ממעמד של עיר חשובה ומרכזית בימי דהאר אל עומר, לבירת הגליל כולו.

בין מפעליו של אחמד ג'זאר, שנוהלו בידי חיים פרחי היה הקמת מסגד גדול, הדומה למסגדים הגדולים של איסטנבול בירת האימפריה העות'מאנית.

המסגד הוקם במרכזה של עכו, על שרידיה של הכנסיה הגדולה, שהייתה כאן קודם לכן בימי הצלבנים, ממנה שרדו בורות המים הגדולים שמתחת לחצר המסגד.

מפעל נוסף שנוהל בידי חיים פרחי יועצו של ג'זאר היה הקמת אמת המים המוליכה לעכו את מימי עינות כברי.

חשיבות רבה לעזרתו של חיים פרחי לג'זאר פחה בעת מצור נפוליאון על העיר. עמידתה של עכו בפני צבאות נפוליאון מעידה על בנייה נכונה של החומות ועל ניהול נכון של מהלך המצור והקרב מצד הנצורים.

 

10 פועלו של חיים פרחי

חיים פרחי היה בנו של ר' שאול פרחי שר האוצר של הפחה בדמשק. אחמד ג'זאר לקח אותו להיות לו ליועץ ולשר כספים כשנתמנה לפחה של עכו. עזרתו הרבה של פרחי לג'זאר וניהול נכון של כלכלת עכו הפכו אותה לבירת הגליל.

חיים פרחי נשאר נאמן לג'זאר פחה גם כשהתעלל בו: עקר אחת מעיניו, כרת אחת מאוזניו, ופחס את אפו.

עזרתו הרבה של פרחי עמדה לו לאחמד ג'זאר בעת היותו נתון במצור קשה של צבא נפוליאון על עכו. למרות המצור הארוך (19 במרץ – 20 במאי 1799) והשימוש של צבא נפוליאון בתותחים ובניסיונות קעקוע החומה, הצליח אחמד ג'זאר, בעזרתו של יועצו היהודי חיים פרחי לעמוד במצור, עד שנפוליאון עזב את האזור. גם לאחר מכן המשיך פרחי בייעוצו לאחמד ג'זאר עד מותו של ג'זאר ב- 1804.

חיים פרחי נשאר נאמן לשליטי עכו עד שנרצח 15 שנה מאוחר יותר.

11 סיפורו של ר' נחמן מברסלב

ר' נחמן מברסלב (1799), נינו של מייסד החסידות ר' ישראל בעל שם טוב, ביקר בארץ בשנים 1799-1798. בגלל סערה ביום ירד לחוף חיפה ולא ביפו, ושהה בה עד אחר סוכות תקע"ט (1798). לבקשת החסידים בטבריה עבר לשם עד אשר…

"והנה נשמע שהצרפתי (=נפוליאון) בא… והוכרח לבוא לעיר עכו ולהיות שם בשבת… ושם בעיר היה פחד גדול  מחמת שהיה שם חיל הרבה מהישמעאלים ונסגר חומת העיר".

ר' נחמן ומשמשו מצאו עצמם כלואים בתוך עכו הנצורה ע"י נפוליאון. הם אמנם שכרו ספינה לברוח בה, אך המהומה והדוחק בעיר הנצורה לא אפשרו להם להגיע אליה.

"ופתאום נעשה רעש גדול. שבאה פקודה מפאשי (=מאחמד ג'זאר פחת-עכו) שנותן ארכה רק ב' שעות. מי שאינו יודע תכסיסי מלחמה יברח על הים, כי אין שום שער פתוח רק דרך הים, ואם לא אזי ישחטו אותו הישמעאלים מחמת שהיו רוצים לעשות הרחבה בהעיר על כן רצו לשחוט הנמצאים שם…".

במהומה הגדולה הצליחו לברוח ולעלות על אחת הספינות. רק בים התברר להם שעלו על ספינה מוקפת תותחים, כלומר ספינת מלחמה. הם אמנם ברחו מהמצור בעכו, אך נחשבו שבויים באניית המלחמה. באי רודוס פדו אותם, ורק לאחר טלטולים ותלאות של שנה נוספת, חזרו לביתם.

12 מגיעים לעכו גם דרך היבשה...

בשונה מעולים רבים המגיעים לארץ ישראל דרך הנמל הגדול של עכו, מגיעים אליה יהודים רבים גם בדרך היבשה. ביניהם: ר' יהודה אלחריזי, השר חיים פרחי ור' נחמן מברסלב.

  1. ר' יהודה אלחריזי (1216), הכותב שיר על עכו ב"תחכמוני" שלו (שער מ"ז):

"ותעל עכו ותאמר:

אנוכי האבן הראשה

וארצי ארץ קדושה

כי אני חבצלת השרון

וסביבותי הכרמל והלבנון

ותבור וחברון

ותישא משלהּ ותאמר:

אני, עכו, אני הוד כל מדינה

והכרמל סביבי עם לבנון

וארצי מימות עולם קדושה

כלילת חן ואין קץ לתכונה

ושם נגלה כבוד שוכן מעונה

ואנוכי שכונה לשכינה".

  1. השר חיים פרחי, יועצו הכספי של ג'זאר פחה מושל עכו. הגיע לעכו מדמשק כבנו של ר' שאול פרחי, שר האוצר של פחת-דמשק. ר' חיים פרחי עזר לג'זאר פחה לנהל את ענייני הכספים בשיקומה של עכו, בהתקנת אמת-המים המפורסמת אל העיר וכן במיזמים נוספים. בין היתר עמד על ימינו של הפחה בעת המצור הגדול שצר נפוליאון על עכו. נאמנותו לג'זאר עזרה לו להיטיב ליהודים בעכו ובסביבותיה.

כתב עליו ר' יהוסף שווארץ ב"תבואות הארץ":

ביתו היה פתוח לרווחה, גומל חסד ומיטיב לכל, אהוב למעלה ונחמד למטה, שפעת חסדיו על כל יושבי הארץ, מאחינו בני ישראל לא ידעו בזמן ההוא מנוגש ושופט, כי עמד הוא בפרץ, וכל מה שציווה ויגזור על כל מושלי הארץ – ישמעאלים כן עשו, ותהיה להם (ליהודים) הנחה מכל מס וכרגא.

למרות נאמנותו כרת ג'זאר פחה, אחת מאוזניו, עקר אחת מעיניו ופחס את אפו, ואעפ"כ נשאר נאמן לו.

  1. ר' נחמן מברסלב (1799), נינו של מייסד החסידות, ר' ישראל בעל-שם-טוב, ביקר בארץ בשנים 1799-1798. בגלל סערה בים ירד לחוף בחיפה ולא ביפו, ושהה בה עד אחר סוכות תקע"ט (1798). לבקשת החסידים בטבריה עבר לשם עד אשר "והנה נשמע הצרפתי (=נפוליאון) בא… והוכרח לבוא לעיר עכו ולהיות שם בשבת… ושם בעיר היה פחד גדול מחמת שהיה שם חיל הרבה מהישמעאלים ונסיגת חומת העיר…" ר' נחמן ומשמשו מצאו את עצמם כלואים בעכו הנצורה ע"י נפוליאון. רק לאחר מאמצים רבים שוחרר ולאחר תלאות הוא מצליח לצאת מעכו, דרך הים.

13 היהודים בעכו תחת השלטון הצלבני

תחת השלטון הצלבני (1291-1104) בעכו מגיעים אליה יהודים רבים, ביניהם יהודים מצרפת:

  1. 300 רבנים מצרפת ומאנגליה (1211)
  2. ר' יחיאל מפריז עם הישיבה שלו "מדרש הגדול" דפריז (1258)
  3. ר' שלמה "פטיט" (1286)

לא ידוע היכן בדיוק התיישבו יהודים אלו בעכו הצלבנית, אך קרוב לוודאי שהם מתיישבים באזור דובר צרפתית ובחברה המוכרת להם מארץ מוצאם.

אפשר להציע, בזהירות רבה מאוד, כי האזור בו התיישבו היה בסמוך למקום בו נמצאת היום כתובת בניב פרובנסלי האומרת "הוי העוברים ברחוב, בַּקשתי מכם, אנא התפללו למען נשמתו של אבולה פאזי, בונה הכנסייה הזו". הכתובת העגולה, קבועה במזוזה המרכזית של אחד החלונות שמשמאל לכניסה למסגד א-רמל (א-שהבי). את הכתובת ניתן לראות ברשותו של בעל החנות שהכתובת בתוכה.

Ramchal Heritage center

מרכז מורשת יהודי עכו ע"ש הרמח"ל

14 השכונה היהודית בתקופה העות'מאנית

השכונה היהודית בלב עכו העתיקה ידועה לאורך התקופה העות'מאנית (1918-1516). משך תקופה זו, וגם לאחר מכן, לפחות עד בריחת היהודים מעכו במאורעות 1936, התקיימו מוסדות קהילה מסודרים. בין היתר היה לקהילת יהודי עכו, כמו לקהילות יהודיות נוספות בארץ, בית מרחץ, כמקובל בערי המזרח.

בית מרחץ זה דמה בכל לבתי מרחץ רגילים, הן בצורתו והן בשימושו. ייחודו של מרחץ זה, של קהילת יהודי עכו, היה בשימוש הנוסף שלו, השימוש הדתי-הלכתי: מקווה טהרה. יש בכך כדי להצביע על הרמה הדתית של בני הקהילה בעכו.

15 קהילה יהודית רצופה בעכו

על קהילה יהודית רצופה בעכו העתיקה ידוע מימים קדומים ובעיקר משך כל התקופה העות'מאנית (1918-1516), וגם לאחר מכן תחת שלטון המנדט הבריטי, עד לבריחת יהודי עכו במאורעות 1936.

בשכונה בה התגוררו בני הקהילה, ראשיה וחכמיה, ניצבו בתי המגורים וכן מוסדות הקהילה השונים: "בית כנסת אחאב", בית כנסת "אהל חיים" ועוד. גם בית מרחץ "של היהודים" היה בסמוך ששימש לא רק לרחצה, אלא גם כמקווה טהרה. למרות החיים המשותפים עם השכנים המוסלמים, סבלו לעתים יהודי עכו מרדיפות ומסכסוכים. ידוע על הפקעת בית הכנסת "כנסת אחאב" מידי הקהילה והסבתו למסגד. תמורתו קיבלה הקהילה מבנה קטן יותר. שיאה של ההתנכלות לקהילה היה במאורעות תרצ"ו (1936) עת נאלצו יהודי עכו לברוח מבתיהם, בהם התגוררו משך מאות בשנים.

יהודי עכו שבו אליה רק עם שחרורה במלחמת השחרור בתש"ח (1948). רובם על העיר החדשה ורק מעטים אל בין החומות.

16 מגורים בעכו וקבורה בכפר יסיף

סוגיית בתי הקברות בעכו היא סבוכה: קרוב לוודאי שלקהילה בעכו היה בית קברות סמוך לעיר, כנראה באזור המזרחי שלה, ליד "תל אל פוחאר" – תל נפוליאון.

אולם, הדיון ההלכתי האם עכו היא בתוך תחומי ארץ ישראל, הביא לכך שיהודים מקהילת עכו, שרצו להיקבר בארץ ישראל "ממש", העדיפו שלא להיקבר בבית הקברות של הקהילה בעכו, אלא בבתי קברות אחרים. כך ידוע על יהודי עכו שנקברו בבית הקברות היהודי "למרגלות הר הכרמל" וכן על יהודים מעכו שנקברו בבית הקברות היהודי בכפר יסיף.

על קהילה יהודית בכפר יסיף ידוע עוד מתחילת המאה ה-16, ועל קבורת יהודים מעכו בכפר יסיף לפחות משנת 1744 ועד 1929. ייתכן ונקברו כאן גם קודם לכן. ברור הוא שבין הנקברים היו מיהודי הכפר עצמו וכן פליטים מצפת. השאלה הגדולה היא מה ראו יהודי עכו, שלהם בית קברות משלהם, להיקבר בכפר קטן זה?

בתקופת השלטון הממלוכי היה בה כנראה בית דין ומוסדות קהילה. ירידה ודלדול במצב האזור כולו במאה ה-17 פוגעים גם ביהודי כפר יסיף. אך במאה ה-18 חזרה פריחה כלכלית למערב הגליל, ועמה גם תנופת התיישבות יהודית חדשה בכפר יסיף. יחד עם ר' חיים בן עטר ("אור החיים" הקדוש) עבר בכפר יסיף תלמידו ר' אברהם ישמעאל סינגוויניטי, והוא מתאר:

"ואותו כפר נקרא כבר ישיב… ובו שובע גדול והוא מארץ ישראל ונוהג כארץ ישראל ממש,

ומצאנו שם כמו עשרה בעלי בתים והם יושבים בטוב ובחירות גדולה… ונותנים מעשרות

ושורפים התרומה, ושנה זו שנת התק"ב אינם זורעים כי היא שביעית… ואינם מבקשים

כבוד לעצמם".

בתוך גל התיישבות זה יש לציין מספר דמויות: ר' משה מלכי ממנהיגי קהילת צפת מגיע

לעכו, בצפת ובעכו נמצא באותן שנים גם הרמח"ל, וכן ר' שלמה עבאדי מרבני צפת

ושד"ריה. את כל אלו אנו מוצאים גם בכפר יסיף, וכנראה קיים כאן ניסיון להקמת מרכז

תורני-קבלי. ייתכן ויש לתנופה זו קשר עם חידוש היישוב היהודי בטבריה ע"י ר' חיים

אבולעפיה (1740) ועם קריאתו של דאהר אל עומר ליהודים להתיישב בשטחי שלטונו

בגליל.

קיימות עדויות על קהילה יהודית בכפר יסיף גם במאה ה- 19  ובמאה ה- 20, כנראה עד

1929.

על בית הקברות היהודי שבכפר יסיף קיימות עדויות בין השנים 1929-1744. ייתכן ונקברו כאן גם קודם לכן. ברור הוא שבין הנקברים היו מיהודי הכפר עצמו וכן פליטים מצפת. השאלה הגדולה היא מה ראו יהודי עכו, שלהם בית קברות משלהם, להיקבר בכפר קטן זה?

התשובה ניתנת לאור הדיון ההלכתי האם עכו היא חלק מארץ ישראל או חוץ לארץ. אלה מיהודי עכו שרצו להיקבר ב"ארץ ישראל ממש" העדיפו שקרוביהם ישאו אותם לקבורה שלא בעכו: "למרגלות הר הכרמל" או  בכפר יסיף. לתופעה זו קיימות עוד שתי מקבילות מיהודי צידון שביקשו להיקבר ב"ארץ ישראל ממש", בנבי סג'וד כ-8 שעות הליכה מצידון, וכן מיהודי חצביה שביקשו לא להיקבר שם שמא היא בחוץ לארץ ונקברו מעבר לנהר החצבאני, באבל-א-סקי.

בין הנקברים כאן יש לציין את:

ר' משה מלכי, ממנהיגי קהילת צפת שעבר לעכו ונקבר בכפר יסיף לפני שנת תק"ז (1747).

ר' משה חיים לוצטו (הרמח"ל), ממקובלי איטליה שהגיע לארץ ושהה בעכו. ידוע לנו כי נפטר בעיצומה של מגפת דבר, בין השנים 1747-1744. אמנם יש עדות בודדת על קברו בטבריה ובה מצויה גם מצבה גדולה הנושאת את שמו, אך אנו מצדדים בטוענים שמקום קבורתו, על פי עדויות אחרות וניתוח הגיוני, דווקא בבית הקברות היהודי בכפר יסיף, בסמוך לר' משה מלכי ידידו.

17 הרמח"ל בעכו

לפני בוא הרמח"ל לעכו בשנת ה'תק"ג (1743), היה לקהילה בית כנסת שנקרא "כנסת אחאב". הוא תואר בידי ר' אברהם ישמעאל סינגוויניטי, תלמיד ר' חיים בן עטר. בית כנסת זה נלקח מידי היהודים והפך למסגד. הקהילה קיבלה בתמורה מבנה אחר פשוט למראה, ובעידודו ועזרתו של הרמח"ל, ר' משה חיים לוצאטו, הפכה אותו לבית כנסת, שנקרא "אוהל חיים", על שמו של הרמח"ל, שנפטר לפני שהסתיים שיפוצו, ועל שמו של ר' חיים פרחי, ממנהיגי הקהילה בדור שלאחר מכן.

קרא עוד…

בית הכנסת הוא  מבנה רוחבי, הכניסה במימד הצר הפונה מזרחה אל הסמטה, ואילו ההיכל (ארון הקודש) הפונה לירושלים ניצב במרכז הקיר הדרומי.

על פי מסורת האדריכלות של בתי הכנסת באיטליה, ממנה הגיע הרמח"ל, הוצבה הבימה, עליה קוראים בתורה לא במרכז חלל בית הכנסת, כנהוג בבתי כנסת ספרדיים ואשכנזיים, אלא בצמוד לקיר שמול קיר ההיכל. כאן, ניצבה הבימה בצמוד לקיר הצפוני. עיצוב זה של פנים בית הכנסת, לא רק שממשיך את מסורת האדריכלות של בתי הכנסת באיטליה בכלל, אלא משמר את צורתם של שני בתי כנסת בעיר פאדובה שבאיטליה, עיר הולדתו של הרמח"ל: בית הכנסת הספרדי (סקואולה ספאניולה) ובית הכנסת האיטלקי (סקואולה איטליאנה) וכן את צורתה של ישיבת לוצטו, שתחת בית הכנסת הלוונטיני שבוונציה.

בית כנסת רמחל

בית הכנסת המוזיאלי ע"ש הרמח"ל

18 ביתו של חיים פרחי

בית זה, היה ביתו של חיים פרחי, היועץ הבכיר ושר הכספים של אחמד ג'זאר פחת-עכו.

חיים פרחי היה בנו של שאול פרחי שר האוצר של פחת-דמשק, שהפך להיות יועץ בכיר ושר כספים של אחמד ג'זאר פחת-עכו. חיים פרחי זכה לתואר "מועלם", תואר גבוה הניתן ללא-מוסלמים. מסביב לאגף מיוחד בביתו, "דאר אל-מועלם", התרכזו יהודי עכו והסביבה הפכה לשכונה היהודית.

חיים פרחי עזר ותמך ביהודי עכו וסביבתה ועזר להפנות את תלמידי הגאון מוילנא שעלו לארץ ישראל לצפת.

חיים פרחי סייע רבות לג'זאר פחה בבניית אמת המים לעכו ובניהול העיר בעת מצור נפוליאון. עם מותו של ג'זאר ב1804-, עזר פרחי לסוליימן פחה, בנו המאומץ של ג'זאר לעלות לשלטון ונשאר על כן בתפקידו.

חיים פרחי גידל בביתו את עבדאללה, בנו היתום של אחד משריו של סוליימן פחה, ועם מותו של סוליימן בשנת 1819, התמנה עבדאללה לפחת-עכו והגליל. סכסוכים בחצרו ועלילות של מהנדס צרפתי נגד חיים פרחי, הפכו את לבו של עבדאללה, וכאן, על מדרגות ביתו חנקו משרתיו את ר' חיים פרחי בערב ראש חודש אלול תקע"ט (20 באוגוסט 1819).

19 עכו וסביבותיה מתוך מסעו של ר' חיים אבולעפיה

בשנת 1740, מחדש ר' חיים אבולעפיה את היישוב היהודי בטבריה, ובמקביל מתוך כוונות גאולה מארגן ר' חיים בן עטר (בעל "אור החיים" על התורה) קבוצה לייסוד ישיבה בשם "כנסת ישראל" בירושלים. בחבורת התלמידים שעולה איתו ארצה מגיע גם ר' אברהם ישמעאל חי סינגוויניטי ממודינה.

בחשוון תק"ב (1741) הוא שולח מכתב לאביו ובו מתאר את מסעו ואת עכו וסביבותיה. בין היתר הוא כותב….

"…וחזרנו לעכו. וחוץ לחומת עכו, בגבול התחלת ארץ ישראל יש שם בית הכנסת גדולה

וגבוה, ומקודם כשהיתה העיר חדשה היתה בתוך העיר, עכשיו שנחרבה העיר היא מחוץ

לעיר, ויש בה י"ב חלונות וכל חלון כמו פתח בית הכנסת של ליוורנו, והיא נקראת "בית

הכנסת של אחאב", ועדיין קורים אותה על שמו "כנסת אחאב", שהיה מתפלל בה אחאב

המלך…".

אזכור בית כנסת זה בעכו, הוא יחידאי במכתבו של סינגוויניטי.

שנים ספורות לאחר מכן נלקח בית הכנסת מהקהילה היהודית והפך למסגד. תמורתו  קיבלה הקהילה מבנה סמוך קטן הרבה יותר, והוא הפך לבית כנסת "אהל חיים" בעזרתו של הרמח"ל, ר' משה חיים לוצאטו.

20 עכו עיר נמל חשובה, הרבנים שהגיעו דרך הים

תחת השלטון הצלבני הופכת עכו לעיר נמל גדולה וחשובה בצפונה של ארץ ישראל. יהודים רבים עולים לארץ דרך נמל זה. חלקם משתקע בעכו, חלקם שוהה בה זמן מסוים וממשיך אל מרכז הארץ. בין העולים דרך נמל עכו במאה ה-12 ….

  1. הרמב"ם, ר' משה בן מימון ומשפחתו, שעולים לארץ בשנת 1165. עם הרמב"ם מגיע כנראה גם אביו מימון, ואולי אף בנו אברהם ועוד מבני המשפחה. כאן, בעכו, קושר הרמב"ם קשרי ידידות עם ר' יפת בן ר' אליהו הדיין ונשאר איתו בקשרי מכתבים, ואח"כ עם בנו, גם כשנמצא הרמב"ם במצרים.
  2. ר' בנימין מטודלה, הנוסע הגדול שמתאר את עכו סביב שנת 1170 – ומשם (מהעיר צור) יום אחד לאקרי, היא עכו, אשר הייתה בגבול אשר, והיא תחילת ארץ ישראל, והיא יושבת על הים הגדול ושם הנמל הגדול לכל התועים (=הגויים) ההולכים (=המגיעים) לירושלים בספינות ויורד לפניה הנהר הנקרא נחל קדומים, ושם כמו מאתיים יהודים ובראשם ר' צדוק ור' יפת ור' יונה.
  3. ר' פתחיה מרגנשבורג מספר על עכו בשנת 1180, לערך: ובעכו יש יהודים. ובעכו יש מעיין שנובע כל ששה ימים ובשבת אפילו טיפה אחת אין בו…

    Akko Port

    נמל עכו כיום

21 עכו בירת הממלכה הצלבנית, רבנים נוספים מגיעים לעיר

אם במאה ה-12 הייתה עכו "רק" עיר הנמל הראשית אל "ממלכת ירושלים הצלבנית" שבירתה – ירושלים, הרי שבמאה ה-13, לאחר נפילת ירושלים בידי המוסלמים, הופכת עכו לבירת השלטון הצלבני בארץ ישראל. תחת שלטון זה ממשיכים יהודים רבים לעלות ארצה וביניהם נציין את…

  1. ר' ישעיהו מטראני (1210)
  2. ר' שמשון בר' אברהם משאנץ (1211) המתגורר בעכו ואף את בנו ואת נכדו אנו מוצאים בעיר.
  3. שיירה של 300 רבנים (1211) מאנגליה ומצרפת המוסיפה תרומה נכבדה לקהילה היהודית בעכו לעולם התורה שבה.
  4. ר' שם טוב בן יצחק מטורטוסה ובנו יצחק (1226)
  5. ר' יחיאל מפריז, העולה לארץ ישראל עם כל ישיבת פריז (1258) ומקים בעכו את "מדרש הגדול דפריז".
  6. ר' משה בן נחמן (הרמב"ן) (1267), מגיע לנמל עכו, ממשיך לחדש את היישוב היהודי בירושלים ואף לקבר רחל ולחברון. חוזר לעכו ובראש השנה נושא בבית הכנסת שבה את דרשתו הגדולה. נכדו של הרמב"ן נמצא בעכו עם נפילתה ב-1291 בידי המוסלמים.

22 ר' משה בן נחמן

בקיץ ה'כ"ז (1267) מגיע לעכו הנוצרית ר' משה בן נחמן, ראש הקהילה בברצלונה שבספרד, אף היא נוצרית. בדרכו לירושלים, הנמצאת תחת שלטון מוסלמי הוא עובר בנקודת הביקורת והגבול הנמצאת בתל כיסאן, על הדרך מעכו לג'נין ומשם לירושלים.

במהלך השנה יבקר בירושלים ויחדש בה את היישוב היהודי, ימשיך לקבר רחל ולחברון וישוב לעכו לראש השנה.

בנקודת הגבול מאבד הרמב"ן את חותמו האישי, עליו חקוק…

משה בר (בן) נחמן ננ (נוחו נפש, כמו ז"ל בימינו), גירונדי (מהעיר גירונה שבספרד, גם משפחתו התגוררה שם) חזק (ברכת הצלחה).

בדיקת החותם, הנוסח, האותיות, חוסר העיטורים והחומר ממנו נוצק החותם, מביאים את החוקרים להגדיר את מידת מקוריותו כגבוהה ביותר.

23 הרמב"ן בעכו

מספר הרמב"ן בעכו (1270-1267):

"ברכו ה' עד כה, שזכיתי ובאתי לעכה (=עכו) ומצאתי שם ביד זקני הארץ (היהודים) מטבע

כסף מפותח פיתוחי-חותם. מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית ובשני

הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב (כתב ברור אך לא הצליחו לקראו). והראו הכתב

לכותיים (השומרונים, תושבי עכו) וקראוהו מיד כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים

כמו שמוזכר במסכת סנהדרין כתב עברי קדום בגרסה השומרונית…

וקראו מן הצד האחד

"שקל השקלים" (צריך להיות "שקל ישראל") ומן הצד השני "ירושלים הקדושה"

ואומרים כי הצורות (הציורים על המטבע) מקלו של אהרון שקדיה ופרחיה והצורה השני

צנצנת המן (קיימות גם דעות אחרות). ושקלנו אותה בשולחנות (אצל "שולחני", חלפן

כספים) ומשקלה עשרה כסף אסטרלינש והם חצי האוקיה שהזכירה רבנו שלמה (רש"י

בפירוש). וכן ראיתי מן המטבע ההוא ובכתיבה ההיא חצי משקלה (חצי שקל), והוא חצי

השקל שהיו שוקלים לקרבנות (במקדש) והנה נסתייעו דברי רבנו שלמה (רש"י) סיוע גדול

(הרמב"ן מביא הוכחה ארכיאולוגית לדברי הפירוש של רש"י).

נמצאנו למדים כי הרמב"ן התעניין גם בצדדים הפיזיים של הארץ, כולל מטבעות קדומים ובדוגמא קטנה זו –  מה מצויר על המטבעות, מה כתוב עליהן ובאיזה כתב, מה משקלם וכמובן איך כל זה יכול להוסיף להבנת המקרא, ההלכה, ודברי הפרשנים הקדומים. למדנו עוד כי מלבד האוכלוסייה הנזכרת (נוצרית וכנראה גם מוסלמית), מצויים בעכו גם יהודים וגם כותיים, הכינוי ההלכתי לקהילה שומרונית בעכו של שלהי המאה ה- 13.

24 הרמב"ן/המשך

בראש השנה נושא הרמב"ן את דרשתו הגדולה בעכו. כנראה היה זה בראש השנה ה'כ"ט (סוף 1868) או ה'ל' (1868), לאחר שהגיע לעכו בקיץ ה'כ"ז (1267), בט' באלול אותה שנה כבר היה בירושלים. משם המשיך לקבר רחל ולחברון, ועוד באותה שנה או שנה לאחר מכן, חזר לעכו.

היכן נשא דרשה זו? כנראה בבית הכנסת. היכן היה קיים בזמנו בית כנסת בעכו הצלבנית של המאה ה-13, קשה לנו לדעת….

קיימת דעה אם כי טרם נמצא לכך האישוש הארכיאולוגי, כי כנסיית סנט. אנדריאה הסמוכה, כנסייה שאינה פונה מזרחה כרוב הכנסיות אלא דווקא דרומה לכיוון ירושלים. משמרת בכיוונה את מקומו של בית הכנסת מימי הרמב"ן ואולי לא כאן אלא במקומה של כנסיית סנט. ג'ון מעט צפונה.

בדרשתו עוסק הרמב"ן בשלושה נושאים: הלכות ראש השנה, ענייני חזרה בתשובה ומעל כל אלה – חשיבות יישוב ארץ ישראל, חובתם של היושבים בארץ בהיותם "פלטרין של מלך".

בתקופה זו, בה נושא הרמב"ן את דרשתו נמצאים בעכו תלמידי ר' שמשון משאנץ, ואולי אף הוא עצמו וכן תלמידי ר' יחיאל מפריז.

נוכל לצייר לעצמנו שכאן בסביבה, נושא הרמב"ן הוגה הדעות איש ההלכה, הפרשן ואיש הארץ את דרשתו הגדולה , כאשר בין שומעי לקחו תלמידי חכמים גדולים עם פשוטי העם, תושבי עכו מדורות קודמים, וחדשים מקרוב באו.

25 עכו שער הכניסה לארץ הקודש

לעניינים מסוימים נחשבה עכו וסלעי הים שבה, כגבולה הצפוני של ארץ ישראל. חכמי ישראל היו מנשקים סלעי עכו כשהגיעו סוף סוף לגבול הארץ, מרוב חיבתם לארץ הקודש.

  • ר' אבא מנשק כיפי דעכו (בבלי כתובות קי"ב ע"א)
  • ר' יוסי בן חנינה מנשק לכיפתא דעכו ואמר: עד כה היא ארעא דישראל (ירושלמי שביעית פ"ד, ה"ט, ל"ה, ע"ג).
  • כי הוו מפטרי רבנן מהדדי (כשנפרדו חכמים אלו מאלו) בעכו הוו מפטרי (היו נפרדים בעכו משום האיסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ (בבלי גיטין ע"ו ע"ב).

גם בברייתא דתחומין, המקור התנאי המציין את גבולות הארץ לעניינים מסוימים בימי התנאים והאמוראים, נזכרת עכו, וחומת עכו, כגבול הצפוני של ארץ ישראל.

26 דגי עכו

על הפסוק "ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקווה המים קרא ימים" (בראשית א', י), שואל מדרש בראשית רבה (ה', ח) –

"אמר ר' יוסי בר חלפתא: והלא ים אחד הוא? (והרי הים כולו מחובר בכל חלקיו), אלא –

אינו דומה טעם דג העולה מעכו ל (טעם דג) העולה מצידון ולעולה מאספמיא".

כלומר, הים – אחד הוא. אך טעמי הדגים שונים מחוף לחוף….

הרחבת העניין באה במדרש אחר (ספרי עקב לט) –

"ר'  יוסי בן המשולם אומר: מניין אתה אומר שכשם שנותן מטעמים בארץ כך נותן מטעמים בים? תלמוד לומר: 'ולמקוה המים קרא ימים' והלא ים אחד הוא, שנאמר 'יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד', מה תלמוד לומר 'ולמקוה המים קרא ימים'? מגיד  שלא שווה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצידון, ולא העולה מצידון לעולה מפמייס".

27 בית כנסת 'אור תורה'

בית הכנסת באי ג'רבה שבתוניסיה ייחודי היה במתפלליו – כולם כהנים! ומסורת אגדה יודעת לספר כי ביסודותיו קבועה אבן ובה הכתובת "עד לכאן הגיע יואב בן צרויה". כך גם ייחודי בית הכנסת "אור תורה" לקהילה התוניסאית שבעכו….

ראשית, כבר מזמן אין בית כנסת זה "תוניסאי", כי אם פתוח לכל עדות ישראל.

שנית, מגוון הנושאים המעוצבים בו בפסיפסים מרהיבי עיניים מתולדות עכו ושבעת המינים דרך מטבעות קדומות וחדשות, עד צומח וחי בארץ ישראל, מפסוקי נשים בעזרת הנשים עד סמלי השבטים והמזלות בכיפות בית הכנסת, ממפת מידבא הקדומה עד לזיכרון שואת יהודי אירופה, במעלה גרם המדרגות.

לפניך גלריית תמונות אווירה - דלג לתוכן הבא
פסיפס מזלות בית כנסת אור תורה
פסיפס מפת מידבא בית כנסת אור תורה
בית כנסת אור תורה