הרובע ההוספיטלרי ובו המצודה והמבנים הסמוכים לה כמו: כנסיה, בית חולים, בית הארחה, שימשו לצליינים הרבים…
המצודה ההוספיטלרית שימשה יחד עם המבנים הסמוכים לה, מקום אירוח ובית חולים לצליינים הרבים, שהגיעו לארץ הקודש במאות ה 12 וה 13.אתר אותנטי ובינלאומי זה הינו אחד האתרים ההיסטוריים המובילים בישראל.
האתר הוכרז רשמית אתר מורשת תרבות עולמית על ידי אונסקו. סיור באולמות האבירים, לוקח אותך אחורה בזמן לתקופה הצלבנית וגורם לך לחוש את אווירת חיי היום היום של האבירים.
ההוספיטלרים הם מסדר צבאי נזירי שנשא על דגלו את הטיפול בחולים בארץ הקודש ואת השמירה על ביטחונם האישי של הצליינים שהגיעו לבקר במקומות הקדושים. הם ניהלו בתי חולים בירושלים ובעכו.
כבר בשנים הראשונות להתיישבות הצלבנים בעכו קיבלו ההוספיטלרים רכוש בעיר. עדות ראשונה לכך נמצאה בתעודה משנת 1110, כשהמלך בלדווין הראשון אישר להם להחזיק מבנים מצפון לכנסיית הצלב הקדוש שאותם קיבלו כתרומות. בשנת 1135 נפגעו חלק ממבני המסדר בעת הרחבת מתחם הכנסייה לצד צפון. אירוע זה הביא את ההוספיטלרים לנטוש את המתחם בו ישבו ולהתחיל לבנות מרכז חדש בחלק הצפון-מערבי של העיר, בסמוך לחומה הצפונית של עכו מהמאה ה-12. זהו המרכז ההוספיטלרי אותו אנו מכירים היום. עדות ראשונה למרכז זה נמצאה בתעודה מימי המלכה מליסנדה (1149), בה מתוארת בניית כנסייה על שם יוחנן הקדוש הממוקמת ברובע ההוספיטלרי מדרום למרכז החדש. בשנת 1169 מבקר בעכו צליין בשם תאודוריך. ברשמי מסעו בארץ הקודש הוא מתאר את המרכז ההוספיטלרי בעכו כמבנה מבוצר ומרשים ביותר אשר רק המצודה הטמפלרית שווה לו.
לאחר מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187) נפלה עכו בידי המוסלמים ותושביה הנוצרים ברחו. הם חזרו לעכו כעבור ארבע שנים (1191) עם כיבושה על ידי ריצ'רד לב הארי מלך אנגליה שעמד בראש מסע הצלב השלישי יחד עם פיליפ אוגוסט מלך צרפת. ההוספיטלרים חזרו לעכו, אך המבנים ששימשו אותם במאה ה-12 לא סיפקו את צורכיהם בעת ההיא, שכן ירושלים לאחר מסע הצלב השלישי לא חזרה לשליטה נוצרית. המסדר איבד את מעוזו הראשי ואת מפקדתו שהיו בירושלים. זיכיונות מחודשים שהוענקו למסדר על ידי שליטי הממלכה החדשים, גי דה לוסיניאן (1192) והנרי משמפאן (1193), אפשרו להוספיטלרים להרחיב את מרכזם בעכו עד לרחוב הצמוד לחומות העיר מצפון. דבר זה הביא למפעל בנייה מחודש שמטרתו העברת ראש המסדר ומפקדתו לעכו. מפעל הבנייה, שתחילתו בסוף המאה ה-12 והמשכו במהלך המאה ה-13, כלל הרחבת הרובע ההוספיטלרי והוספת אגפים חדשים במרכז הישן וקומות נוספות. בנוסף לכך בנו ההוספיטלרים מבנים ברובע חדש, רובע המונמיזר, אשר הרחיב את גבולות העיר לצד צפון וזכה לחומות חדשות.
המצודה ההוספיטלרית, אולמות האבירים
ממלכת ירושלים נוסדה בשנת 1099 בתום מסע הצלב הראשון וכיבוש ארץ ישראל. ירושלים הייתה לבירת הממלכה ועכו התפתחה לימים לעיר הנמל ושער הכניסה העיקרי לארץ הקודש. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 ותבוסת הצבא הצלבני נכבשה הממלכה על ידי צלאח א-דין שעמד בראש הצבאות המוסלמים. הוא שלט בירושלים ובעכו במשך כארבע שנים. בשנת 1191 לאחר מצור של שנתיים על עכו, כובש את העיר חזרה ריצ'רד לב הארי, שעמד בראש הצבאות הנוצריים. במסע זה, שהיה למסע הצלב השלישי, לא מצליחים הנוצרים לשחרר את ירושלים ומייסדים את ממלכתם החדשה לאורך מישור החוף בין צור לאשקלון. עכו, העיר השנייה בחשיבותה בממלכה הצלבנית, הופכת להיות בירת הממלכה השנייה.
המסדר ההוספיטלרי ששכן בירושלים בימי הממלכה הצלבנית הראשונה (1187-1099) מעביר את מפקדתו לעכו בימי הממלכה הצלבנית השנייה (1291-1191). ההוספיטלרים, שהיה להם רובע במקום בתקופת הממלכה הראשונה, חוזרים לעכו, מרחיבים את מפקדתם ובונים את המתחם מחדש. מתחם זה נבנה בשתיים עד שלוש קומות סביב חצר מרכזית, ולו גם חלקים תת קרקעיים – מאגרי מים ומערכת ביוב. לא כל המתחם נחפר. עד כה נחפר שטח של כ-5000 מ"ר והם כוללים את החצר המרכזית ואת האגפים הצפוני, המזרחי והדרומי. האגף המערבי טרם נחפר. המבקר באתר יוכל להתרשם בעיקר משרידי קומתה הראשונה של המפקדה הוספיטלרית, שכן הקומות העליונות נהרסו על ידי הכובש המוסלמי ושיני הזמן. ככיום, מעל האתר הארכיאולוגי שוכן מוזיאון אסירי המחתרות של משרד הביטחון.
ברובע הוספיטלרי בעכו שלושה מבנים עיקריים: המפקדה (אולמות האבירים); כנסיית יוחנן הקדוש מדרום למפקדה (כיום מתנ"ס עירוני ששוכן במבנה הסראיה העות'מני); ובית החולים מדרום לכנסייה שטרם נחפר.
מבנה המפקדה החצר המרכזית: חצר פתוחה, שטחה 1200 מ"ר ובצפונה נחפרה ונבנתה באר מים לעומק 4 מ'. סמוך לבאר בנויות שתי בריכות מטויחות בעומק 40 ס"מ. הבריכות נוקזו באמצעות תעלת מים מתחת למפלס החצר אל תעלת ביוב מרכזית. בחלק הדרומי של החצר נבנתה באר נוספת. סמוך לה בריכה מטויחת בעומק 1.5 מ' הבנויה כאמבט. כפי הנראה הבאר בצפון שימשה לשתייה ולכביסה והבאר בדרום שימשה לרחצה. החצר מוקפת מערכת קשתות שנשאו מערכת מדרגות ומסדרון שהוביל לחדרים בקומה השנייה.
האולם הצפוני: אגף זה נבנה צמוד לחומה הצפונית של העיר. האולם נבנה כחלל אחד מחולק לשישה אולמות נפרדים על ידי קירות ובהם משולבים פתחים קשתיים. החללים מקורים בקמרון חבית בגובה 10 מ'. הקירות החיצוניים של האולם הצפוני בנויים בנייה מסיבית: קירות אבני גזית בעובי 3.5 מ', חלונות נפתחו בקיר הדרומי של האולם ולו שני פתחים: אחד מדרום אשר דרך מסדרון מקורה ברוחב 3 מ' מתחבר לאולם האומנות, שני מצפון הוביל לחפיר מצפון למפקדה ומשם לשער מריה הקדושה שבצפון העיר.
אולם כלי הסוכר: זהו מבנה בן שלוש קומות. בקומה התחתונה נבנה מאגר מים גדול לאגירת מי גשמים. המאגר מחולק לשני אולמות המחוברים זה לזה בפתח רחב. כל אחד מהאולמות הוא בגודל 5X13 מ"ר ומתנשאים לגובה 7.5 מ'. תקרתם קמרון חבית. המאגר טויח בטיח הידראולי עבה מהרצפה ועד התקרה. מעל המאגר בנוי אולם כלי הסוכר. גם אולם זה נחלק לשני מרחבים הבנויים בהתאמה לאולמות של המאגר. גובה האולם 7 מ' והוא מקורה בתקרת קמרון חבית שחלקים ממנה התמוטטו. בחפירה של אולם זה התגלו על רצפת המבנה מאות כלי חרס באתרם סדורים שורות שורות. כלי חרס אלו הם "כלי סוכר", כלים בצורת חרוט העשויים חרס ובתחתיתם חור ניקוז. הכלים הונחו אחד בתוך השני בשורות לאורך הקיר המזרחי של האולם. על הרצפה בין השורות השונות של הכלים הושם קש למניעת שבירת הכלים. בחלק אחר של האולם נמצאו מונחות על הרצפה עשרות קנקנים קטנים המכונים "קנקניות דבשה". כלים אלו הם כלים שמשתמשים בהם בסוף תהליך הפקת הסוכר הגבישי, תעשייה שהפכה לאחת התעשיות החשובות בתקופה הצלבנית בארץ ישראל. מחסן גדול זה, שכלל כלים רבים ששמשו בתעשיית הסוכר, מחזק את הידוע לנו מתעודות היסטוריות על היות ההוספיטלרים מהמובילים בפיתוח תעשיית הסוכר באזור עכו, ענף שהכניס לקופת המסדר רווחים רבים.
השער הצפון מערבי: מעבר בין החצר המרכזית לחפיר הצפוני. המעבר דרך שער מקושת ומוגן על ידי מגדל מסיבי הבנוי מעליו. המעבר מקורה בקמרון חבית.
המגדל הצפון מערבי ומערכת הביוב הראשית: אגף זה, הממוקם בפינה הצפון מערבית של המכלול, בנוי בשלוש קומות ושימש כאגף שירותים ציבוריים. הקומה הראשונה היא מאסף ביוב תת קרקעי שאליו מתנקזים עשרות מרזבים שהגיעו מחדרי השירותים ומשולבים בקירות המבנה. אלו מוקמו בקומה השנייה והשלישית של המבנה. מעל חדר המאספים נבנה חדר שירותים בקומה הראשונה. חדר זה, שגודלו 5X10 X מ"ר , מקורה תקרת קמרון צלב בגובה 10 מ'. בחדר שתי שורות של מושבים הצמודים לקירות הדרומי והצפוני של האולם, ושתי שורות מושבים נוספות במרכז החדר. בכל שורה שמונה מושבים. המושבים מנוקזים במרזבים ישירות לחדר המאספים. בקיר הצפוני של האולם, הפונה לחפיר הצפוני, נפרצו שלושה חלונות לאוורור. מעל חדר זה נבנה חדר שירותים נוסף שלא השתמר בשלמותו ובמקומו נבנה אולם אחר בתקופה העות'מאנית. בחפירה שנעשתה מתחת לרצפות של האולם העות'מאני נתגלה חלק ממערכת המושבים של חדר זה. התברר כי בקומה זו היו רק שתי שורות של מושבים לאורך הקירות של האולם. במעטפת החיצונית של קירות המבנה שולבו מרזבים נוספים אשר ניקזו מי גשמים מגגות המכלול מהלך שלוש קומות אל חדר המאספים כדי לשטוף את החדר. חדר זה חובר באמצעות חמש תעלות לתעלת הניקוז הראשית, התעלה שניקזה את החפיר הצפוני של העיר וחצתה את המכלול ההוספיטלרי מצפון לדרום תוך שהיא מנקזת את החצר המרכזית על הבארות והבריכות שבה, את המכלולים הנוספים ואת השירותים הציבוריים. בניסיון להתחקות אחר תוואי תעלה זו נערכו מספר בורות בדיקה ברחבי העיר. התברר כי התעלה היא תעלת ביוב מרכזית ברוחב 1 מ' ובגובה 1.5 מ' ויותר, שחצתה את העיר מצפון לדרום ושימשה כמערכת ביוב עירונית שנשפכה לים באזור הנמל. רצפת חדר המאספים רוצפה בלוחות אבנים חלקות בשיפוע חד המאפשר שטיפה טובה לעבר התעלה הראשית. מכלול שירותים זה שנתגלה בשלמותו הוא נדיר ומקבילות בודדות הדומות לו נמצאו במנזרים ובבתי חולים מהמאות ה-13 – 14 באנגליה ובווילס.
האגף המערבי: האגף טרם נחפר, אך על פי אחד הקירות של החדרים באגף זה שנשמר בקומתו השנייה נראה כי האגף נבנה בשתי קומות לפחות. השרידים הארכיטקטוניים שנתגלו מאגף זה במפולת בחלק המערבי של החצר הפתוחה וכן כותרות שהשתמרו על קיר המבנה – כותרות סל וכותרות המעוטרות בדמויות אדם – מצביעים על כך שהאגף המערבי נבנה בסגנון גותי. לאגף המערבי נכנסו דרך שני פתחים מקושתים רחבים מהחצר הפתוחה והוא שימש כנראה כאגף המגורים של המרכז.
אולם העמודים (חדר האוכל): בחלק זה נבנה האולם המרשים ביותר במכלול. הוא נחשף בחפירות של רשות הגנים הלאומיים בשנות השישים. האולם בנוי ממערכת של שמונה קמרונות צלב מחודדים, מתנשא לגובה 10 מ' ונישא על שלושה עמודים עגולים בנויים אבן בקוטר כ-3 מ'. צלעות האבן, התומכות את תקרת קמרונות הצלב, נשענות על כותרות המשולבות בקירות האולם. הכותרות מעוטרות בזרי פרחים, סלסילות או עיטור עלי שושן צחור ("פלר דה ליס"). בחלק מקמרונות הצלב, במפגש הצלעות נשתמרו רוזטות מגולפות. המבנה נחשב לאחד המבנים המסמלים את המעבר מהסגנון הרומנסקי לגותי. ייתכן כי מבנה זה שימש כחדר האוכל של המסדר והאולם ממזרח לו שטרם נחפר שימש כמטבח. מתחת לחדר האוכל, שחלקו בנוי וחלקו חצוב בסלע הטבעי, נתגלתה מערכת לאגירת מי גשם לאספקת מי שתייה לסועדים. מי הגשם נוקזו מגגות המבנה דרך מרזבים משולבים בקירות אל המאגר.
אולם האוֹמנוֹת: אולם רחב מימדים שטחו כ 1300 מ"ר. המבנה בנוי ממערכת של כ- 15 שדות זהים, מקומרים בקמרון צלב בגובה שמונה מטרים, נתמכים על ידי אוֹמנוֹת (עמודי תמיכה) רבועות בנויות אבן הסדורות שורות שורות לאורך המבנה. החלק המרכזי של תקרת קמרונות זו השתמר בצורתו המקורית מהתקופה הצלבנית, וחלקים של התקרה בחלק הדרומי והצפוני של האולם התמוטטו ושוחזרו בימינו. האולם שימש כחדר כינוסים ואחסון של המפקדה.
הרחוב הדרומי: מדרום למכלול ההוספיטלרי נחשף רחוב עירוני שעבר בשטח הרובע ההוספיטלרי. הרחוב השתרע משער בחומת העיר הצפונית, שער יוחנן הקדוש (שער ההוספיטלרים), דרומה לאורך הקיר המזרחי של המכלול ההוספיטלרי, פנה מערבה ועבר בין המכלול לכנסיית יוחנן הקדוש, לאחר כ–50 מ' פנה דרומה לכיוון הרובע הגנואזי. בקטע זה נבנה בנתיב הרחוב שער דו-כנפי בנוי אבן שאפשר להוספיטלרים לחסום את הרחוב למעבר ציבורי בשעת מצוקה. על קיר הרחוב בחלקו הדרומי התגלו עשרות חריתות בטיח ובהן סמלים הרלדיים (שלטי גיבורים), צלבים, חריטות גיאומטריות ודגמי סירות צלבניים. שימו לב, חריתות אלו הן נדירות ביותר. נא שמרו עליהן.
האולם היפה: שמו ניתן לו על ידי החופרים בשל אופי בנייתו באבני גזית מסותתות היטב והחלונות המעוצבים הקבועים בקירותיו. המבנה צמוד למפקדה ההוספיטלרית אך מחובר אל הרחוב הציבורי המזרחי. כפי הנראה אולם זה שימש כתחנת מנוחה ציבורית בעיר לצליינים שהגיעו לעכו.
אולם האסורים: ממזרח לאולם האוֹמנוֹת הגדול נתגלה אולם נוסף. לאולם אין קשר ישיר למכלול ההוספיטלרי, אלא לרחוב הציבורי העובר ממזרח. האולם נמוך ב-2.5 מ' מהמבנים הסמוכים ורצפתו חצובה בסלע הטבעי. האולם בנוי ממערכת של שישה קמרונות צלב בגובה חמישה מטרים. פרט לפתח מדרום אין לאולם כל חלונות ואמצעי תאורה אחרים. לאורך הקירות זוהו עשרות חורים רבועים לקיבוע ווי מתכת שנשאו טבעות לקשירת אסירים. החדר הוא ללא חלונות, מנותק מהמכלול עצמו ובנוי במפלס נמוך ממפלס החיים של הרובע – כל אלה מחזקים את הסברה כי המבנה הוא בית האסורים שהיה קיים ברובע ההוספיטלרי ומוזכר בתעודה בת התקופה.
במסגרת עלות כרטיס הכניסה, המבקר הבודד מקבל נגן אלקטרוני בשפה המבוקשת ניתן לקבל ב10 שפות, עברית, ערבית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, רוסית, פורטוגזית וסינית. על המבקר להשאיר תעודה מזהה אותה יקבל בתום הביקור.
האתר מונגש למעט מנהרת המילוט ואולם האסורים.