בואו להתאהב בסערת הריחות, הצלילים והמראות יוצאי הדופן של השווקים האותנטיים של עכו
רחוב השוק הוא הנתיב הראשי בעיר העתיקה המוביל מצפון לדרום. בתקופה הצלבנית רחוב זה הוביל משער ההוספיטלרים בצפון בנתיב השוק, אז דרך המלך ("Via Regis"), עד אזור הנמל. בעכו העתיקה שווקים נוספים: השוק הלבן והבזאר התורכי.
הבזאר התורכי
עכו הייתה נטושה לחלוטין במשך 450 שנה, וזאת מאז שנת 1291 כאשר סולקו הצלבנים ממנה. לאחר תקופה זו נבנתה עיר חדשה מעל שרידי העיר הצלבנית. את מפעל הבנייה התחיל שליט בדואי, דאהר אל-עומר (1775-1750), אשר הקים בגליל ממלכה עצמאית והפך את עכו לבירתה. הוא חידש את חומות העיר, ניקה את הנמל ובנה בעיר את ארמונו הפרטי.
בשנת 1775 צר על עכו קצין עות'מאני מצרי בשם אחמד אל-ג'זאר והוציא להורג את דאהר אל-עומר כמורד בשלטון העות'מאני. אחמד אל- ג'זאר המשיך את מפעלו של דאהר אל-עומר וביסס את עכו כעיר מסחר מרכזית של האזור כולו. בתקופתו נבנו בעיר מסגדים, בתי מרחץ (חמאמים), חאנים ובזארים רבים לשירות אזרחי העיר.
הבזאר הטורקי נבנה בסוף המאה ה-18 כשוק עירוני לשירות האוכלוסייה המקומית. השוק ננטש בשנת 1948 עם כיבוש העיר העתיקה על ידי צה"ל ונפתח לאחרונה כבזאר בעלי מלאכה ואמנות זעירה.
בבזאר נמצאות היום חנויות קטנות, המתמחות במכירת מזכרות ודברי אמנות לתיירים.
השוק הלבן (סוק אל אביד)
סמוך למסגד אל-ג'זאר ומעט מזרחה ממנו משתרע השוק הלבן, שבנה סולימאן פאשא בסוף תקופת כהונתו כמושל עכו. עד אז היה מצוי באותו מקום שוק גדול ממנו, שהקים עוד דאהר אל-עומר ושכונה "שוק דאהר". עפ"י עדותו של אבראהים אל עודה, הביוגרף של סולימאן פאשא, מנה השוק הישן 110 חנויות והיה בוודאי המרכז המסחרי של עכו ושל צפון הארץ. אחד התיאורים המפורטים האחרונים של השוק הישן הוא משל המלומד האנגלי ג'יימס סילק בקינגהם, שביקר בעכו בשנת 1816.
שנה לאחר מכן פרצה אש בחנותו של "אצלאן היהודי". פועלים שישבו בחנות ועישנו בצהרי היום נרגילה לא נזהרו וגץ עף אל מספר חביות מלאות אבק שריפה שהוצגו למכירה באותו זמן. בפיצוץ העז נהדף אצלאן "מרחק עשרים אמות אל מחוץ לחנות כחתיכת פחם". באסון נהרגו ונפצעו כעשרה אנשים, המבנה עצמו ניזוק קשות והשריפה שפשטה בכל השוק גרמה לנזקים כבדים. עוד באותה שנה ציווה סולימאן להרוס עד היסוד את שרידי השוק הישן ולהקים באותו מקום שוק חדש הקיים עד היום.
קירות השוק ושישים וארבע חנויותיו טויחו בעת בנייתם בצבע לבן, ומכאן שמו. השוק הלבן אף שופע אור, ואולי זו הסיבה ששם זה שגור בפי תושבי עכו עד ימינו. בעת ההפגזה של אבראהים פאשא בשנים 1831 – 1832 נפגע, בין השאר, גם אתר זה. אתר זה נחשב לאחד ממפעלי הבנייה הגדולים של ארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה, ואף הושווה בפי אחד הנוסעים דאז לשוק של דמשק.
התצלומים מסוף התקופה העות'מאנית מעידים כי השוק הלבן, בדומה ל"שוק דאהר" שקדם לו, היה המרכז המסחרי העיקרי בעכו. חשיבותו של השוק הלבן פחתה כאשר בראשית תקופת המנדט הבריטי נפרצו דרכים נוספות אל מבעד לחומות, והבאים לעכו דרך שער הכניסה היבשתי היחיד של העיר לא אולצו עוד לעבור בתוואי המוליך אל השוק הלבן. חנויות אחדות משמשות היום כמחסנים ופעילותו המסחרית של השוק דעכה. גם הצבע הלבן לא נותר כפי שהיה, אלא רק בשמו של האתר, ועל גבי הלוח הקבוע בפינתו המערבית של השוק מיוחסת בנייתו בטעות לדאהר אל-עומר.
לאחרונה בוצעו עבודות שיפוץ והפיכת חנויות רבות לדוכנים של משקאות ושל מאכלים קלים.
רח' השוק
רחוב השוק הוא הנתיב הראשי בעיר העתיקה המוביל מצפון לדרום. בתקופה הצלבנית רחוב זה הוביל משער ההוספיטלרים בצפון בנתיב השוק, אז דרך המלך ("Via Regis"), עד אזור הנמל. כיום בנתיב זה ממוקם השוק המרכזי של עכו העתיקה, שוק צבעוני בו דוכנים רבים המאכסנים מסוחרי דגים, מיני מתיקה מזרחיים ועד פרפומריות וחנויות תבלינים מקוריים.
השוק עובר תהליך של שיקום ושיפוץ פנים החנויות ובעיקר בחזיתות וניתוב השוק.
בצדו הדרומי של השוק מצויים שני אתרים יהודיים חשובים: בית פרחי ובית כנסת הרמח"ל.
חנויות בעיר העתיקה
בעכו העתיקה ישנן חנויות שמרכולתן ייחודית ושלא בנמצא במקומות אחרים, כגון: חנות לתיקון פרימוסים, ה"חנות למשמעות" לטובת אוכלוסייה בעלת מוגבלויות, ממתקים מזרחיים בשפע, דגים ופירות ים שזה עתה נמשו מהים, תבלינים ועוד.